בשנת 1952 חוקק חוק הנפט שטיפל באופן מתן רישיונות חיפוש והפקה (בדרך כלל בחינם) אך תוך התחייבות של מוצא התגלית לפתח אותה בזמן מוגבל של 3 שנים.

​

בשנת 1999 נמצא מאגר הגז הראשון (נועה) ולאחריו (2000) מאגר מרי B אשר סיפק גז בין השנים 2005-2012 עד לקריסתו (המאגר נהרס).

​

בשנת 2009 נתגלה מאגר תמר ובשנת 2010 נתגלה מאגר לוויתן.

​

משנת 2011 ניסו גורמים פקידותיים של המדינה להביא לנוסחה שתאפשר פיתוח נכון של שדה הגז לוויתן אך ללא הצלחה.

​

בדצמבר 2014 לאחר שלא נמצא הסדר שהתקבל על כל הצדדים, הוקם צוות בראשותו של פרופ' יוג'ין קנדל אשר במשך כמה חודשים חיבר את "מתווה הגז" שהוצג לראשונה ע"י השר יובל שטיינמץ בחודש יוני 2015.

​

מטרת מתווה הגז כוונה בעיקר לזירוז פיתוח מאגר לוויתן תוך מתן גזרים ומקלות בהחלטה הרשמית: "מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לוויתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים".

​

חוק רלוונטי נוסף למתווה הוא החוק למיסוי רווחים ממשאבי טבע (ששינסקי).

​

עיקרי המתווה

 

1. פטורים להגבלים העסקיים- מאחר שבשנים הקודמות נקבע כי נובל ודלק קידוחים ואבנר מחזיקות כמעט בכל מאגרי הגז בישראל, בא המתווה וקבע כי אם השותפויות יעמדו במתווה אזי לא יחול עליהם חוק ההגבלים העסקיים על כל המשתמע מכך.

​

2. פטור מחובת פיתוח- מדובר במתן אישור לשותפויות דלק קידוחים, אבנר וחברת נובל אנרג'י לדחות את פיתוח לוויתן עד לאחר שנת 2019 (מרץ 2020). עפ"י החוק המקורי הם היו צריכים לפתח אותו עד שנת 2017.

​

3. פטור מפיקוח מחירים- המדינה התחייבה שלא לפקח על המחירים אותם מציעים השותפויות ללקוחות חדשים (בתנאי שהתנאים יהיו דומים ללקוחות ישנים) עד למכירת דלק קידוחים ואבנר את החזקותיהם במאגר תמר.

​

4. פטור מהעדפת אספקה למשק המקומי- הגדלת מכסות הייצוא והתחלת ייצוא ממאגר תמר גם טרם השלמת פיתוח של מאגר לוויתן. בנוסף ניתן פטור מהקמת צינור נוסף ממאגר תמר בתקווה שצינור חדש יוקם במסגרת פיתוח של מאגר לוויתן.

​

5. פטורים ממיסים- אישור לחישוב 50% מעלויות הקמת צינור נוסף מתמר לחוף כ"השקעה הקמה", השקעה שמתקזזת במלואה מול מס רווחי הנפט; ובנוסף אישור לחישוב המס על ייצוא לפי מחיר המכירה בפועל, ולא לפי המחיר הממוצע במשק המקומי (כפי שנקבע בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע), בתנאי שהמחיר הוצע ללקוחות חדשים במשק המקומי.

​

6. סעיף היציבות- ע"פ המתווה המדינה מתחייבת לפעול לשימור הרגולציה: "אם יהיו שינויים בחקיקה שהם מהותיים בעיני המשקיע הסביר, בשיעור חלקו המרבי של הציבור ברווחים של בעלי הזכויות בחזקות, הממשלה תבחן בחיוב גיבוש פתרונות לקיום הכדאיות הכלכלית המקובלת בפרויקטים דומים בענף בעולם להשקעות שבוצעו לשם פיתוח החזקה" או במילים אחרות זכות לפיצויים.

​

בתמורה לכל הסעיפים הנ"ל מתחייבות השותפויות ונובל למכור את החזקותיהן במאגרים כריש ותנין, דלק קידוחים צריכות למכור את החזקותיהן במאגר תמר ונובל צריכה לרדת ל-25% במאגר תמר.
בנוסף מתחייבות השותפויות ונובל לפתח את מאגר לוויתן תוך 48 חודשים מחתימת המתווה.

 

נגד

 

1. אי פיקוח על מחירים כאשר התחרות בשוק מאוד קטנה עלול לגרום למחירים גבוהים מהרצוי.

​

2. ייצוא כמות גדולה של גז מייתר את העצמאות האנרגטית העתידית של ישראל על חשבון הדורות הבאים.

​

3. פטור מהתקנת צינור נוסף מתמר מעלה את הסיכון להפסקת הזרמת הגז בתקופה שעד פיתוח לוויתן ובנייתו של צינור נוסף ממנו.

​

4. במסגרת המתווה המדינה "מסנדלת" את עצמה וחושפת את עצמה לתביעות ולפיצויים במקרה שיהיו שינויים ברגולציה בשנים הקרובות.

​

בעד

 

1. התחייבויות של השותפויות ונובל לפתח את מאגר ליוויתן תוך 48 חודשים ממועד החתימה על ההסכם.

​

2. פירוק חלקי של מונופול הגז ויצירת תחרות בין בעלי המאגרים השונים.

​

3. תקבולים של מליארדי שקלים לאוצר המדינה כבר בשנים הקרובות מתמלוגים, היטל ששינסקי ומס הכנסה.

​

4. מעבר מהיר לאנרגיה ירוקה יותר מפחם ומתזקיקי נפט.

​

5. פוטנציאל עתידי להקמת תעשיות המבוססות על גז לייצור מוצרים בעלי ערך גבוה (לא אנרגיה).

​

6. שיפור מעמדה הגיאו-פוליטי של ישראל בעולם.

​

7. ירידה במחיר החשמל בהשוואה לשנים קודמות.

​

​

השפעה על מחזיקי היה"ש

מתווה הגז בעצם נתן את יריית הפתיחה לפיתוח תעשיית הגז בישראל, היטיב לבעלי היה"ש ופיזר חלק מהערפל שהיה משנת 2010 עד החתימה על המתווה.

בשנים בהן שותפויות אבנר ודלק קידוחים מכרו את החזקותיהן בכריש תנין ובתמר נוצר רווח הון גדול מאוד אותו ניתן היה לנצל כנגד הפסדי הון של בעלי היחידות.